איחור באבחון כרשלנות רפואית: מתי אבחון מאוחר מצדיק תביעה ומה צריך להוכיח
מה זה איחור באבחון, ומתי הוא נחשב רשלנות
איחור באבחון הוא מצב שבו מחלה או פגיעה מתגלות מאוחר יותר ממה שהיה אפשר לגלות אותן. לפעמים מדובר בגידול שלא אובחן במשך חודשים, בהתקף לב שאובחן כצרבת, או בשבר שלא זוהה בצילום.
חשוב לדעת כבר בהתחלה: לא כל איחור באבחון הוא רשלנות רפואית. הרפואה אינה מדע מדויק. תסמינים רבים אינם ספציפיים, מחלות מתפתחות בהדרגה, ולפעמים גם רופא זהיר ומקצועי לא יכול לזהות אותן בשלב מוקדם. השאלה המשפטית היא לא אם בדיעבד היה אפשר לאבחן מוקדם יותר, אלא אם רופא סביר, עם המידע שהיה בידיו באותו רגע, היה פועל אחרת.
מה צריך להוכיח בתביעה על איחור באבחון
תביעת רשלנות רפואית בישראל מבוססת על עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. כדי להצליח בה צריך להראות שלושה רכיבים עיקריים.
1. חובת זהירות
בין רופא, בית חולים או קופת חולים לבין המטופל קיימת חובת זהירות. בדרך כלל זה הרכיב הפשוט ביותר להוכחה, כי ברור שמי שמטפל בחולה חייב לנהוג בו בזהירות.
2. הפרת החובה: סטייה מהתנהגות של רופא סביר
כאן נבחן אם הרופא סטה מהסטנדרט המקצועי המקובל. בית המשפט בוחן את ההחלטות הרפואיות לפי מה שהיה ידוע בזמן אמת, ולא לפי מה שהתברר אחר כך. דוגמאות לסטייה אפשרית מהסטנדרט:
- התעלמות מסימני אזהרה ברורים, למשל תלונות חוזרות שלא נבדקו.
- אי הפניה לבדיקה או לייעוץ מומחה כשהתמונה הקלינית הצדיקה זאת.
- פענוח שגוי של בדיקת הדמיה או של תוצאות מעבדה.
- תוצאה חריגה שהתקבלה אבל לא הועברה למטופל ולא נעשה איתה דבר.
- היעדר מעקב שנקבע או שהיה צריך להיקבע.
כדי להוכיח עניין רפואי בבית המשפט נדרשת בדרך כלל חוות דעת של רופא מומחה מהתחום הרלוונטי, שתסביר מה היה הסטנדרט ובמה הוא הופר.
3. קשר סיבתי ונזק
בתביעות על איחור באבחון זה לרוב הרכיב הקשה ביותר. גם אם האבחון התעכב שלא כדין, צריך להוכיח שהעיכוב עצמו גרם נזק. כלומר, שאילו המחלה הייתה מאובחנת בזמן, הטיפול היה מתחיל מוקדם יותר והמצב היום היה טוב יותר.
למשל, אם מחלה הייתה מתקדמת ובלתי ניתנת לטיפול גם במועד שבו היה צריך לאבחן אותה, ייתכן שאין קשר סיבתי בין האיחור לבין הנזק, אף שהאיחור עצמו היה פסול. מנגד, אם בזמן האבחון הנכון המחלה הייתה בשלב מוקדם שבו הטיפול יעיל יותר, הקשר הסיבתי ברור יותר.
במשפט האזרחי הקשר הסיבתי מוכח לפי מאזן ההסתברויות, כלומר צריך להראות שיותר סביר מאשר לא שהאבחון בזמן היה משנה את התוצאה.
מה קורה כשנפגע רק הסיכוי להחלים
במקרים רבים אי אפשר לומר בוודאות שאבחון בזמן היה מונע את הנזק, אלא רק שהוא היה משפר את הסיכויים. בית המשפט העליון דן בשאלה זו בהרחבה בפרשת מלול, ובדיון הנוסף בה נקבע ככלל שהדין הישראלי אינו מכיר באובדן סיכוי כראש נזק עצמאי, והקשר הסיבתי ממשיך להיבחן לפי מאזן ההסתברויות. המשמעות המעשית היא שהערכת הסיכויים של המומחים הרפואיים, בשלב שבו היה צריך לאבחן לעומת השלב שבו אובחן בפועל, היא לב התיק.
כשהרשומות הרפואיות חסרות
מוסד רפואי חייב לתעד את הטיפול שהוא נותן. כשהתיעוד חסר או לקוי, והחוסר מקשה על המטופל להוכיח את טענותיו, בתי המשפט עשויים להעביר אל המוסד הרפואי את הנטל להוכיח שלא התרשל. זה עיקרון חשוב בתיקי איחור באבחון, שבהם השאלה מה נאמר, מה נבדק ומתי, היא קריטית.
דוגמאות להמחשה
הדוגמאות הבאות הן המחשה כללית בלבד, ולא מקרים אמיתיים.
גוש בשד שלא נבדק. אישה מתלוננת אצל רופאת המשפחה על גוש בשד. היא לא מופנית לבדיקת הדמיה ונאמר לה שזה כנראה שינוי הורמונלי. כעבור שנה מתגלה גידול ממאיר בשלב מתקדם. השאלות יהיו אם רופא סביר היה מפנה לבירור כבר בביקור הראשון, ובאיזה שלב היה הגידול אילו אובחן אז.
כאבים בחזה במיון. אדם מגיע למיון עם כאבים בחזה, משתחרר עם אבחנה של בעיה בקיבה בלי שבוצע בירור לבבי מתאים, וחוזר כעבור יום עם התקף לב שגרם נזק לשריר הלב. כאן ייבחן מה היה הבירור המקובל במצב כזה, והאם טיפול מוקדם היה מצמצם את הנזק.
תוצאה חריגה שלא הועברה. בדיקת דם מראה ממצא חריג שמצריך המשך בירור, אבל אף אחד לא מעדכן את המטופל. בהמשך מתגלה מחלה שהייתה ניתנת לטיפול פשוט יותר בשלב מוקדם. במקרה כזה הכשל אינו באבחנה עצמה אלא במערכת המעקב.
על מה אפשר לקבל פיצוי
אם הוכחו הרשלנות והקשר הסיבתי, הפיצוי נועד להעמיד את הנפגע ככל האפשר במצב שבו היה אלמלא האיחור. הוא עשוי לכלול, בין היתר:
- כאב וסבל ופגיעה באיכות החיים.
- הפסד השתכרות בעבר ובעתיד.
- הוצאות רפואיות, טיפולים ותרופות.
- עזרה של צד שלישי, כולל עזרת בני משפחה.
- במקרה של פטירה, ייתכנו תביעות של העיזבון ושל התלויים.
חשוב להבין: הפיצוי הוא על הנזק שגרם האיחור, ולא על המחלה עצמה. אם המחלה הייתה גורמת לחלק מהנזק גם באבחון בזמן, הפיצוי ישקף רק את ההחמרה שנבעה מהעיכוב.
כמה זמן יש להגיש תביעה
ככלל, תקופת ההתיישנות לתביעה נזיקית היא שבע שנים. בתיקי איחור באבחון יש לכך משמעות מיוחדת, כי לפעמים הנפגע לא יודע שנפגע עד שהאבחנה מתבררת. לכן קיימים כללים מיוחדים לגבי המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות כשהנזק לא התגלה מיד, וכן כללים מיוחדים לקטינים, שאצלם ההתיישנות אינה רצה עד הגיעם לגיל 18. חישוב המועד בכל מקרה תלוי בעובדות, ולכן לא כדאי לחכות.
מה כדאי לעשות בפועל
- לבקש עותק של התיק הרפואי. למטופל יש זכות לקבל את המידע הרפואי שלו. כדאי לבקש את התיק המלא מכל גורם שטיפל: קופת החולים, בית החולים, מכונים ורופאים פרטיים.
- לבנות ציר זמן. לרשום מתי הופיעו התסמינים, אילו ביקורים היו, מה נאמר בכל ביקור, אילו בדיקות בוצעו ומתי התקבלו התוצאות. כדאי לשמור הפניות, מרשמים, הודעות ותיעוד של פניות.
- לקבל טיפול רפואי מתאים עכשיו. הבריאות קודמת לכול. מעקב רפואי מסודר גם מתעד את המצב הנוכחי.
- לא להסיק מסקנות לבד. גם כשנראה שהאבחון התעכב, השאלה אם היה כאן סטייה מהסטנדרט ואם היא גרמה נזק דורשת בחינה רפואית ומשפטית.
- לפנות לייעוץ מוקדם. בדיקת תיק כזה כוללת בדרך כלל עיון ברשומות והתייעצות עם מומחה רפואי, וזה לוקח זמן. פנייה מוקדמת מאפשרת לבדוק את המקרה לפני שמועדים חשובים חולפים.
לסיכום
איחור באבחון יכול להוות רשלנות רפואית, אבל רק כשמוכח שרופא סביר היה מאבחן או מפנה לבירור מוקדם יותר, ושהעיכוב גרם נזק ממשי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, על בסיס הרשומות הרפואיות וחוות דעת מומחים.
אם אתם חושבים שאבחנה התעכבה אצלכם או אצל בן משפחה, אפשר ליצור קשר עם המשרד לבדיקת המקרה.
שאלות נפוצות
האם כל איחור באבחון נחשב רשלנות רפואית?
לא. רשלנות קיימת רק אם רופא סביר, במידע שהיה בידיו באותו זמן, היה מאבחן או שולח לבירור מוקדם יותר. עיכוב שנובע מתסמינים לא ברורים או ממחלה שקשה לזהות בשלב מוקדם אינו בהכרח רשלנות.
מה צריך להוכיח כדי לקבל פיצוי על אבחון מאוחר?
צריך להוכיח שהייתה סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל, ושהאיחור גרם נזק, כלומר שאבחון בזמן היה משפר את התוצאה. לרוב נדרשת לשם כך חוות דעת של רופא מומחה.
מה אם אבחון בזמן היה רק משפר את הסיכויים להחלים?
זו אחת השאלות המורכבות בתחום. ככלל, בית המשפט העליון קבע שאובדן סיכוי אינו ראש נזק עצמאי והקשר הסיבתי נבחן לפי מאזן ההסתברויות. לכן הערכת הסיכויים בכל שלב של המחלה היא מרכזית בתיק.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעה על איחור באבחון?
ככלל, תוך שבע שנים, אבל יש כללים מיוחדים כשהנזק התגלה מאוחר ולגבי קטינים. כדאי לבדוק את המועד המדויק מוקדם ככל האפשר.
איך משיגים את התיק הרפואי?
למטופל יש זכות לקבל מידע רפואי עליו, כולל העתק מהרשומה הרפואית. מגישים בקשה לכל גורם שטיפל, כמו קופת החולים ובית החולים.
מה זה איחור באבחון ברשלנות רפואית?
איחור באבחון הוא מצב שבו מחלה או פגיעה מתגלות מאוחר יותר ממה שהיה אפשר לגלות אותן, למשל גידול שלא אובחן במשך חודשים, התקף לב שאובחן כצרבת או שבר שלא זוהה בצילום. השאלה המשפטית היא אם רופא סביר, עם המידע שהיה בידיו באותו רגע, היה פועל אחרת.
מה הדין אם המחלה הייתה מתקדמת כבר במועד שבו היה צריך לאבחן אותה?
במצב כזה ייתכן שאין קשר סיבתי בין האיחור לבין הנזק, אף שהאיחור עצמו היה פסול. מנגד, אם בזמן האבחון הנכון המחלה הייתה בשלב מוקדם שבו הטיפול יעיל יותר, הקשר הסיבתי ברור יותר. הקשר הסיבתי מוכח לפי מאזן ההסתברויות, כלומר צריך להראות שיותר סביר מאשר לא שאבחון בזמן היה משנה את התוצאה.
מה קורה בתביעת איחור באבחון כשהרשומות הרפואיות חסרות?
מוסד רפואי חייב לתעד את הטיפול שהוא נותן. כשהתיעוד חסר או לקוי, והחוסר מקשה עליכם להוכיח את טענותיכם, בתי המשפט עשויים להעביר אל המוסד הרפואי את הנטל להוכיח שלא התרשל.
על מה אפשר לקבל פיצוי בתביעה על אבחון מאוחר?
אם הוכחו הרשלנות והקשר הסיבתי, הפיצוי עשוי לכלול, בין היתר, כאב וסבל ופגיעה באיכות החיים, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, ועזרה של צד שלישי, כולל עזרת בני משפחה. הפיצוי הוא על הנזק שגרם האיחור ולא על המחלה עצמה, ולכן הוא משקף רק את ההחמרה שנבעה מהעיכוב.
מה כדאי לעשות כשיש חשד לאיחור באבחון?
בקשו עותק של התיק הרפואי מכל גורם שטיפל, ובנו ציר זמן: מתי הופיעו התסמינים, אילו ביקורים היו, מה נאמר ואילו בדיקות בוצעו. דאגו לטיפול רפואי מתאים עכשיו, ואל תסיקו מסקנות לבד, כי השאלה אם הייתה סטייה מהסטנדרט ואם היא גרמה נזק דורשת בחינה רפואית ומשפטית. פנייה מוקדמת מאפשרת לבדוק את המקרה לפני שמועדים חשובים חולפים.
אסמכתאות
- חקיקהפקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיפים 35 ו-36
- פסיקהדנ״א 4693/05 בית חולים כרמל חיפה נ׳ מלול (2010)
- חקיקהחוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996, סעיף 17 (תיעוד הטיפול הרפואי)
- חקיקהחוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996, סעיף 18 (מסירת מידע רפואי למטופל)
- חקיקהחוק ההתיישנות, התשי״ח-1958, סעיפים 5 ו-10
- חקיקהפקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 89(2)
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
