נסעתי מלקוח לישיבת עבודה עם בת הזוג ברכב, כדי להוריד אותה בדרך, ונפגעתי בתאונה. האם זו תאונת עבודה?
- בית המשפט
- בית הדין האזורי לעבודה באר שבע
- מספר תיק
- ב"ל 80834-09-25
- תאריך
- 14 בנובמבר 2026
- הצדדים
- עדו כהן נ' המוסד לביטוח לאומי
- הפגיעה
- תאונת דרכים במהלך העבודה (פגיעה מאחור); פירוט הפגיעה הגופנית אינו מופיע בחומר
נסיבות המקרה
התובע עובד מאז 2019 כסוכן מכירות שטח בחברה שמשווקת נייר, ונוסע ברכב של החברה. ביום 29.7.2025 ביקר אצל לקוחות בנתיבות ובשדרות. אחר כך חזר לביתו, אסף את בת זוגו ונסע איתה ללקוח ברהט. בשעה 14:05 ביצע אצל הלקוח הזמנה. מיד כשיצא, בזמן שעצר לפני מעבר חצייה, רכב אחר פגע ברכבו מאחור.
אחרי התאונה המשיך לאופקים והוריד את בת זוגו בכניסה לעיר. הוא עדכן את מנהלו על התאונה והגיע באיחור לישיבת הדרכת סוכנים של המעסיק, שנערכה באופקים.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לדמי פגיעה. לטענת המוסד, התאונה אירעה בנסיעה לסידורים אישיים. התובע הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
הפגיעה והנזק
בחומר שעמד לרשותנו אין פירוט של הפגיעה הגופנית או של היקף הנזק. ידוע שמדובר בתאונת דרכים שבה רכב אחר פגע ברכבו של התובע מאחור, ושהתביעה הייתה לדמי פגיעה.
בית הדין הכריע רק בשאלה אם האירוע הוא תאונת עבודה. בסוף ההחלטה הוא ביקש מהמוסד לביטוח לאומי להודיע בתוך 30 יום אם יש צורך למנות מומחה רפואי. כלומר, השאלות הרפואיות לא הוכרעו בפסק הדין הזה.
טענות הצדדים
המוסד לביטוח לאומי טען כך:
- היו כאן שתי נסיעות נפרדות. האחת להוריד את בת הזוג לטיפול ציפורניים, והשנייה לעבודה.
- הורדת בת הזוג הייתה "סטייה של ממש" מהדרך, והיא שוללת את ההכרה בתאונה.
- במסמכים הרפואיים הראשונים לא נכתב שהתאונה אירעה בעבודה.
- יש פער זמנים שמעורר ספק בגרסת התובע.
התובע טען שהתאונה אירעה במהלך העבודה, כשיצא מלקוח בדרכו לישיבת עבודה. הוא הביא עדויות שלו, של בת זוגו, של בעל העסק ברהט שראה את התאונה ושל מנהלו בעבודה.
ההכרעה
בית הדין (השופטת רעות אייד בזיני ונציגי הציבור) קיבל את התביעה. הוא קבע שהאירוע הוא תאונת עבודה.
נימוקי בית המשפט
העדויות היו מהימנות. העדויות של התובע, של בת זוגו, של בעל העסק ברהט ושל המנהל היו עקביות. רישום ההזמנה אצל הלקוח תמך בהן.
"סטייה של ממש" נבחנת לפי הנסיבות. בית הדין הזכיר שהשאלה נבחנת בכל מקרה לגופו. מה שחשוב בעיקר הוא מהות הסטייה ומטרתה, ולא רק אורך המסלול. השאלה נבחנה לפי סעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי.
התאונה אירעה במהלך העבודה עצמה. הוכח שהתאונה קרתה כשהתובע יצא מלקוח בדרכו לישיבת עבודה. הורדת בת הזוג בכניסה לאופקים, העיר שבה נערכה הישיבה, הייתה עצירה קצרה "על הדרך". היא לא הייתה מטרה עצמאית שמנתקת את הנסיעה מהעבודה.
מפות שהוגשו מאוחר לא התקבלו. המוסד צירף מפות של המסלול רק לסיכומים. בית הדין לא קיבל אותן, כי הן לא היו בתיק המוצגים והעדים לא נחקרו עליהן.
פער הזמנים הוסבר. הישיבה נקבעה לשעה 15:00–15:30. לפי בית הדין, התאונה, הטיפול בה והדיווח למנהל הסבירו את האיחור.
איסוף בת הזוג לפני הנסיעה לרהט לא הוכרע. בית הדין לא בדק אם האיסוף היה סטייה מהדרך, כי התאונה אירעה אחרי הביקור אצל הלקוח.
הרישום הרפואי לא סותר את הגרסה. בית הדין ראה בהיעדר האזכור במסמכים הרפואיים "אנמנזה שותקת". לדבריו, היא אינה סותרת את גרסת התובע, ויש לבחון אותה יחד עם שאר הראיות.
מה אפשר ללמוד מזה
להבנתי, המסר המרכזי הוא שעצם הימצאות בן משפחה ברכב, או כוונה להוריד אותו בדרך, לא מוציאה בהכרח את הנסיעה מגדר העבודה. בית הדין בחן מה היה המצב ברגע התאונה. במקרה הזה העובד היה באמצע יום עבודה, יצא מלקוח ונסע לישיבה של המעסיק.
המשמעות המעשית לעובדי שטח, לסוכנים ולנהגים: כשביטוח לאומי דוחה תביעה בטענה של "סידורים אישיים", לא תמיד זו המילה האחרונה. ראיות שמשחזרות את יום העבודה יכולות להיות חשובות מאוד. בתיק הזה היו אלה רישום ההזמנה אצל הלקוח, עדות של עד ראייה ועדות של המנהל.
להבנתי, גם העובדה שבמסמך הרפואי הראשון לא נכתב שהתאונה אירעה בעבודה אינה בהכרח הרסנית. בית הדין ראה בכך שתיקה ולא סתירה. ובכל זאת, כדאי לדווח לרופא כבר בפנייה הראשונה שהפגיעה קרתה בעבודה.
עוד נקודה דיונית: בית הדין לא קיבל מפות שהמוסד הגיש רק בשלב הסיכומים. להבנתי, ראיות צריך להגיש בזמן ובדרך הנכונה כדי שיתחשבו בהן.
למידע נוסף על זכויות בתאונת עבודה אפשר לקרוא את המאמר תאונת עבודה באשמת העובד: האם עדיין מגיעות זכויות?.
מגבלות ההסתמכות על פסק הדין
- זהו פסק דין של בית דין אזורי לעבודה, ואינו תקדים מחייב.
- איננו יודעים אם פסק הדין סופי או שהוגש עליו ערעור.
- ההכרעה נשענה על עובדות ספציפיות. התאונה אירעה לפני הורדת בת הזוג, כשהעובד יצא מלקוח, וההורדה הייתה בכניסה לעיר שבה נערכה ישיבת העבודה. במקרה שבו העצירה האישית ארוכה יותר, רחוקה מהמסלול או מגיעה לפני התאונה, התוצאה עשויה להיות שונה.
- בית הדין לא הכריע אם איסוף בת הזוג לפני הנסיעה ללקוח היה סטייה.
- פסק הדין עוסק רק בהכרה באירוע כתאונת עבודה. הוא לא קובע דבר על היקף הפגיעה, על אחוזי נכות או על סכומים.
אם ביטוח לאומי דחה את תביעתך לתאונת עבודה בטענה של סטייה מהדרך או של סידורים אישיים, אפשר ליצור קשר עם המשרד לבדיקת המקרה.
שאלות נפוצות
אם הורדתי את בת הזוג בדרך לפגישת עבודה ונפגעתי בתאונה, זו תאונת עבודה?
במקרה שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, התשובה הייתה כן. התאונה אירעה כשהעובד יצא מלקוח בדרכו לישיבת עבודה. הורדת בת הזוג בכניסה לעיר שבה נערכה הישיבה נחשבה עצירה קצרה "על הדרך". התוצאה תלויה בנסיבות של כל מקרה.
מה זה סטייה של ממש מהדרך בתאונת עבודה?
זו סטייה מהדרך המקובלת שעלולה לשלול את ההכרה בתאונה כתאונת עבודה. לפי פסק הדין, השאלה נבחנת בכל מקרה לגופו. מה שחשוב בעיקר הוא מהות הסטייה ומטרתה, ולא רק אורך המסלול.
ביטוח לאומי דחה את התביעה שלי בטענה של סידורים אישיים. אפשר לערער על זה?
בתיק הזה העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה אחרי שהמוסד דחה את תביעתו לדמי פגיעה, והתביעה התקבלה. ההצלחה נשענה על עדויות עקביות ועל רישום ההזמנה אצל הלקוח. כל מקרה נבחן לפי הראיות שלו.
ברופא לא אמרתי שנפגעתי בעבודה. זה יפגע לי בתביעה?
בפסק הדין הזה המוסד טען שבמסמכים הרפואיים הראשונים לא נכתב שהתאונה אירעה בעבודה. בית הדין ראה בכך "אנמנזה שותקת" שאינה סותרת את גרסת העובד, ובחן אותה יחד עם שאר הראיות.
איחרתי לישיבה בגלל התאונה וביטוח לאומי טוען שיש פער זמנים. מה בית הדין אמר?
בית הדין דחה את טענת פער הזמנים. הוא קבע שהתאונה, הטיפול בה והדיווח למנהל הסבירו את האיחור לישיבה, שנקבעה לשעה 15:00–15:30.
אילו ראיות עזרו להוכיח שהתאונה קרתה בזמן העבודה?
בית הדין הסתמך על העדויות של העובד, של בת זוגו, של בעל העסק שראה את התאונה ושל המנהל. העדויות היו עקביות, ורישום ההזמנה אצל הלקוח תמך בהן.
האם בית הדין קבע כמה פיצוי מגיע לעובד?
לא. בית הדין הכריע רק שהאירוע הוא תאונת עבודה. הוא ביקש מהמוסד לביטוח לאומי להודיע בתוך 30 יום אם יש צורך במינוי מומחה רפואי.
אסמכתאות
- פסיקהב"ל 80834-09-25 עדו כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (14.11.2026)
- חקיקהחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, סעיף 81(א)
כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו. אין בפסק דין אחד כדי ללמד על התוצאה במקרה אחר. האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
