top of page
.png)
![[Downloader.la]-6145eea4b1234 (1).jpg](https://static.wixstatic.com/media/f09c79_ec04fc0ef90e4c2b9accddd079e938a8~mv2.jpg/v1/fill/w_556,h_424,al_c,q_80,usm_0.66_1.00_0.01,enc_avif,quality_auto/f09c79_ec04fc0ef90e4c2b9accddd079e938a8~mv2.jpg)
קשיש נפל בבית מלון ויפוצה ב-100,000 ש"ח
התובע הוכיח כי נפל בעת שהלך לכיוון הבריכה כתוצאה מעבודות ניקיון אשר בוצעו במקום שמסגרתן הוסרו השטיחונים המגנים מפני החלקה והונח חומר ניקוי מחליק. בנוסף לכך, לא הונח כל שלט אזהרה או גידור באזור בו בוצעו פעולות הניקיון.
פסק דין
התובע התגורר במלון הנתבע. באחד הימים כשהלך לבריכה החליק ונפגע. לטענתו, המלון התרשל משום שהסיר את השטיחים מונעי ההחלקה לצורך ניקוי מבלי שסימן את האזור המסוכן בשלטים.
בית המשפט פסק כלהלן:
מוסכם שלמלון חובת זהירות מושגית לדאוג לביטחון המתרחצים בבריכה – ולכן הציב שטיחים מונעי החלקה. הואיל ואין דרך לנקות את הרמפה בלי להזיז את השטיחים עצם הזזת השטיחים אינה מהווה רשלנות כשלעצמה, והמחלוקת מצומצמת אפוא לשאלה האם ננקטו אמצעי זהירות מתאימים כדי למנוע תאונות בזמן הניקוי.
נמצא כי לא הונח שלט אזהרה בפתח הרמפה. הואיל ואין מחלוקת של ממש כי שלט שכזה הוא הכרחי, וטענות הנתבעת כי אכן הוצב שלט בפתח הרמפה מהוות הודאת בעל דין בנושא, והואיל ושלטים אלו אמורים להזהיר את העוברים במקום מסכנת החלקה, בוודאי כאשר נשפך סבון או חומר מחליק אחר על משטח חלק ומשופע, מתחייבת המסקנה כי הנתבעת התרשלה.
הנתבעת טוענת כי בכל זאת אין לה אחריות משום שעל רצפת הרמפה הוצבו גומיות מונעות החלקה שדי בהן כדי למלא את חובת הזהירות המוטלת עליה. טענה זו לא הוכחה. אין כל ראיה לכך שמתחת לשטיחים הונחו גומיות והתמונות שהוצגו אינן מצביעות על גומיות שכאלו. יתרה מכך, על הרמפה נשפך סבון וספק אם די בגומיות למנוע החלקה.
יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 25% לקרות התאונה. התובע העיד כי הלך בדרכו הקבועה וכלל לא שם לב שהשטיחים הורמו, אולם כמי שמשתמש בבריכה מדי יום במשך שנים ארוכות היה עליו לתת דעתו על השינוי ועל כך שהרמפה חשופה באופן חריג. באין שלט אזהרה התובע לא יכול היה לדעת על הסכנה במלואה, אולם נוכח השינוי משגרת היום-יום היה עליו להיזהר מעבר לרגיל.
פסק דין
התובע, כבן ****ביום התאונה, התגורר דרך קבע במלון הנתבע. באחד הימים כשהלך לבריכה החליק ונפגע. לטענתו המלון התרשל משום שהסיר את השטיחים מונעי ההחלקה לצורך ניקוי מבלי שסימן את האזור המסוכן בשלטים. הנתבעים מסבירים שלא ניתן לנקות את הרצפה ללא הזזת השטיחים, כי התובע שהתגורר במלון זמן רב היה מודע לכך אך בחר ללכת במקום בכל זאת וכי במקום דווקא הוצבו שלטי אזהרה. הצדדים חלוקים גם בנוגע לנזק. אמנם אין חולק כי התובע סובל היום מקרע מאסיבי בגיד הכתף, אך לטענת הנתבעים הקרע נגרם בשל גילו המתקדם ומפגיעת עבר ולא מהנפילה. מומחה שמינה בית-המשפט ייחס את הקרע לנפילה אך הנתבעים חולקים על חוות-דעתו.
לאחר שמיעת הראיות מצאתי לקבל את התביעה תוך ייחוס אשם תורם לתובע ולקבוע כי הקרע נגרם כתוצאה מהתאונה.
הצדדים
1. התובע יליד *****, כבן ***. בגילו המתקדם עודנו מרצה בנושא היסטוריה של ארץ ישראל. התובע גר עם רעייתו במלון הנתבעת 1 מזה כ-20 שנה, ולתקופות מסוימות הוא שוהה בגרמניה.
2. הנתבעת 1 הינה הבעלים והמפעילה של מלון ובית דירות בירושלים – "מלון גני ירושלים" (המלון). הנתבעת 2 היא מבטחת המלון.
התאונה
3. ב-******, בשעה 9:00 לערך, ירד התובע, כמנהגו, לבריכת המלון.
4. התובע, המתגורר במלון, מכיר את הבריכה היטב ונהג לשחות בה באופן תדיר.
5. מפלס הבריכה נמוך ממפלס הכניסה למתחם ויש שתי דרכים לרדת אליה – בגרם המונה חמש מדרגות או ברמפה משופעת המאפשרת ירידת כסאות גלגלים (התובע כינה את הרמפה "שביל" וכך היא נזכרת בחלק מהציטוטים). צילומי המדרגות והרמפה צורפו לראיות הצדדים.
6. התובע העיד כי הוא נוהג לרדת ברמפה ולא במדרגות. "אני משתדל לא להיכנס על המדרגות או משהו כזה אז אני הולך [בשביל]" (עמ' 10, 24) "תמיד אני הולך שם" (עמ' 4, 16).
7. הרמפה מכוסה דרך קבע שטיחים מונעי החלקה, אך באותו בוקר ניקה אחד מעובדי המלון את הרמפה ולשם כך הזיז את השטיחים. מעדות התובע, שלא נסתרה, עלה שהעובד גם שפך על הרמפה סבון לניקוי (עדות התובע בעמ' 19, 14 ובסעיף 6 לתצהירו; ועדות קב"ט המלון בעמ' 93, 6).
8. התובע החל לרדת ברמפה ובמהלך הירידה החליק ונפגע.
אחריות
9. העובדות עד כאן אינן שנויות במחלוקת. מוסכם גם שלמלון חובת זהירות מושגית לדאוג לביטחון המתרחצים בבריכה – ולכן הציב שטיחים מונעי החלקה. הואיל ואין דרך לנקות את הרמפה בלי להזיז את השטיחים עצם הזזת השטיחים אינה מהווה רשלנות כשלעצמה, והמחלוקת מצומצמת אפוא לשאלה האם ננקטו אמצעי זהירות מתאימים כדי למנוע תאונות בזמן הניקוי.
10. טענתו המרכזית של התובע היא שהמלון התרשל מפני שלא חסם את הרמפה בזמן הניקוי ולא הניח בפתח הרמפה שלטי אזהרה או משולש אזהרה שיתריעו מפני סכנת החלקה. ואילו הנתבעים טוענים כי הונחו שלטי אזהרה וכי חסרונם של השטיחים הוא דבר בולט לעין ולכן היה על התובע לפנות ולרדת במדרגות ולא ברמפה.
11. שמעתי את הראיות ומצאתי לקבל את עדות התובע כי הרמפה לא נחסמה ולא היו שלטי אזהרה. נתתי דעתי לעובדה שהתובע הוא בעל דין ועדותו היא עדות יחידה שיש לבחון אותה בזהירות, ברם התרשמתי כי עדותו אמינה ונמצאו לה מספר חיזוקים. ראשית, כל פרטי העדות האחרים (למעט נושא השלטים) הוכחו ואושרו. שנית, מדובר בגרסה מזמן אמת וכבר בדוח האירוע שמילא המלון נכתב כי "על פי טענת הדייר לא הוצב במעבר זה משטח המיועד למניעת החלקות (משטח כחול), ולא הוצב שלט אזהרה המתריע על סכנת החלקה". שלישית, בדוח האירוע של המלון אין התייחסות סותרת ולא נכתב בו כי במקום היו שלטים. לטענת הקב"ט ראה בוודאות שלטים אך שכח לרשום זאת (סעיף 10 לתצהירו). משקל הדברים שנכתבו גבוה ממשקל הדברים שנשכחו להיכתב, ובכל מקרה הקב"ט הגיע למקום מספר דקות אחרי התאונה, וכפי שהעיד התובע הפועל שניקה במקום הזדרז להניח את משולש האזהרה בפתח הרמפה רק לאחר שנפל (סעיף 8 לכתב התביעה וסעיפים 8-7 לתצהירו). ורביעית, שלט או משולש אזהרה חייבים להיות גלויים וברורים והמקום הנכון להניחם הוא בפתח הרמפה כך שכל אדם הנכנס אליה יהיה חייב להיתקל בהם (ואכן הקב"ט העיד כי השלט הונח בפתח הירידה). לא סביר שהתובע היה מפספס שלט שחסם את הדרך או מתעלם ממנו, והאפשרות הסבירה יותר היא שכלל לא הונח שלט כזה.
12. הראיות תומכות אפוא בגרסת התובע כי בפתח הרמפה לא הונח שלט, והאפשרות הסבירה ביותר היא שהעובד שניקה את הרמפה לא הניח את השלט באופן שחוסם את הגישה לרמפה ולכן התובע לא ראה אותו. רק לאחר הנפילה הזדרז והניח את השלט בפתח הרמפה, וזהו השלט שראה הקב"ט. הנתבעת יכלה להפריך את טענות התובע בעניין זה – טענות שהיו ידועות לה, כאמור, מיום התאונה – אולם לא זומן עובד הניקיון או גורם רלבנטי אחר שיכול היה להעיד על מיקום שלטי האזהרה לפני התאונה. היחיד שהעיד הוא קב"ט המלון שהגיע למקום מספר דקות אחרי התאונה.
13. נמצא כי לא הונח שלט אזהרה בפתח הרמפה. הואיל ואין מחלוקת של ממש כי שלט שכזה הוא הכרחי, וטענות הנתבעת כי אכן הוצב שלט בפתח הרמפה מהוות הודאת בעל דין בנושא, והואיל ושלטים אלו אמורים להזהיר את העוברים במקום מסכנת החלקה, בוודאי כאשר נשפך סבון או חומר מחליק אחר על משטח חלק ומשופע, מתחייבת המסקנה כי הנתבעת התרשלה.
14. הנתבעת טוענת כי בכל זאת אין לה אחריות משום שעל רצפת הרמפה הוצבו גומיות מונעות החלקה שדי בהן כדי למלא את חובת הזהירות המוטלת עליה. טענה זו לא הוכחה. אין כל ראיה לכך שמתחת לשטיחים הונחו גומיות והתמונות שהוצגו אינן מצביעות על גומיות שכאלו. יתרה מכך, על הרמפה נשפך סבון וספק אם די בגומיות למנוע החלקה.
15. הנתבעת מוסיפה כי התובע, שהתגורר במלון, ידע על פעולות הניקיון שבוצעו מדי יום בסביבות השעה 9:00, וממילא היה עליו להבחין בחסרונם של השטיחים מונעי ההחלקה שהם כחולים ובולטים לעין ולכן לבחור לרדת המדרגות ולא ברמפה. אני מקבל טענה זו בחלקה. אמנם לא הוכח ששעת הניקיון הקבועה הייתה 9:00, והתובע העיד כי הוא שוחה בשעה זו כמעט מדי יום ולא נתקל בעבר בניקיון או בהרמת השטיחים מהרמפה, אולם כן הוכח כי השטיחים בולטים לעין. מדובר בשטיחים כחולים שצבעם שונה מהותית מצבע הרמפה. התובע העיד כי הלך בדרכו הקבועה וכלל לא שם-לב שהשטיחים הורמו, אולם כמי שמשתמש בבריכה מדי יום במשך שנים ארוכות היה עליו לתת דעתו על השינוי ועל כך שהרמפה חשופה באופן חריג. באין שלט אזהרה התובע לא יכול היה לדעת על הסכנה במלואה, אולם נוכח השינוי משגרת היום-יום היה עליו להיזהר מעבר לרגיל. הואיל והדבר לא נעשה מצאתי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 25% לקרות התאונה.
16. בשולי הדברים, והואיל והנושא הועלה על ידי התובע אעיר כי אף שבאזור הבריכה בוצעו פעולות שיפוץ לא הוכח כי היה להן קשר כלשהו לתאונה ואינני מייחס לנתבעת אחריות בשל פעולות אלו.
17. סיכום סוגיית האחריות הוא כי התובע הוכיח כי נפל בעת שהלך לכיוון הבריכה כתוצאה מעבודות ניקיון אשר בוצעו במקום ובשלם הוסרו השטיחונים המגנים מפני החלקה והונח חומר ניקוי חלק. הוכח כי לא הונח כל שלט אזהרה או גידור באזור בו בוצעו פעולות הניקיון. עם זאת התקבלה בחלקה טענת הנתבעת לאשם תורם שכן התובע היה אמור להבחין בחסרון השטיחים ולהיזהר מעבר לרגיל.
הנכות
18. התובע נחבל בכתף ימין ובברך ימין, קיבל עזרה ראשונה מהמציל בבריכה ובהמשך, בשעות הערב, פונה למוקד טרם, שם נבדק וצולם ומשלא נמצאו שברים שוחרר לביתו. כעבור מספר ימים טס לגרמניה, שם לטענתו קיבל טיפולי פיזיותרפיה. כעבור חודשיים וחצי שב לישראל והופנה לבדיקת אולטרסאונד שהדגימה קרע מאסיבי בגיד הסופרספינטוס בכתף ימין.
19. התובע הגיש חוות-דעת של פרופ' יעקב נרובאי שהעריך כי הקרע בכתף נגרם מהתאונה וכי כתוצאה ממנו נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 42 (1)(ד)2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות) בגין הגבלה תפקודית ביד ימין. הנתבעות הגישו חוות דעת של פרופ' יואל אנגל שסבר שאין קשר בין הקרע גיד הכתף לבין התאונה. להערכתו מדובר בפגיעה שזוהתה באולטרסאונד שבוצע כבר ב-2009 ושעיקרה נובע מהפגיעה הישנה ומגילו המתקדם של התובע ולא מטראומה. נוכח הפערים מונה ד"ר מריו אייכנבלט כמומחה מטעם בית-המשפט. ד"ר אייכנבלט בדק את התובע ואת המסמכים הרפואיים וצידד בעמדתו של פרופ' נרובאי כי הקרע בגיד הכתף נגרם מהתאונה. המומחה התייחס לממצאי הבדיקות מ-*****אליהן הפנה פרופ' אנגל ומצא כי לאחר הנפילה ב-*****לא נרשמו תלונות או צורך בטיפולים לכתף ולכן סבר שאין לשייך לה את הפגיעה. בהתאם לבדיקתו הקלינית העריך כי לתובע הגבלת תנועה בכתף המצדיקה נכות בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב', וסבר כי כולה קשורה לתאונה.
20. שלושת המומחים נחקרו על חוות דעתם, וכל אחד מהם עמד על ממצאיו בתוקף.
21. פרופ' נרובאי, הסביר כי לתובע לא היו בעיות בכתף לפני התאונה (עמ' 39, 9-11) וכי ב-****זוהו שינויים ארטריטיים במפרק הכתף אך אלו אינם מעידים על נכות או פגיעה (עמ' 39, 18) לדבריו "[]בגיל **** לכל אדם יש שינויים ארטריטיים במפרק" (44, 19-20). המומחה סבר כי לא סביר שהתובע סבל מקרע מאסיבי כל השנים ללא תלונות או תסמינים ולכן שלל קשר סיבתי בין התאונה מ-*****לפי הפגיעה הנוכחית (עמ' 48-49).
22. פרופ' *****, לעומתו, סבר שהפתולוגיה של הקרע המסיבי זוהתה כבר בבדיקת האולטרסאונד מ-2009. אמנם אז עדיין לא נגרם קרע בגיד אך "התנאים להיווצרות אותו תהליך ניווני היו כבר קיימים ב-2009, הלכו והתפתחו עד שבשנת 2013 אחרי האירוע הנוסף נעשתה בדיקת האולטרסאונד שלימדה על הקרע" "בגיל מסוים יש שינוי ברקמה, יש רקמה שנקראת קולגן, היא משתנה במהות שלה ולכן נוצרים קרעים אצל אנשים מבוגרים, מה עוד אצל איש מעל גיל 80, יתרה מכך, בדף הזה אתה הצגת קודם לפני יש כבר את הזרע של הפורענות בפנים, כי אם יש שינויים ארטריטיים, זיזים שמשפשפים את אותו שריר שנמצא בשרוול הדק הזה, הם התנאים המקדימים שאתה שואל עליהם שגורמים לקרע. היצירה של הקרע הוא הליך, הוא לא אירוע חד פעמי" (56-57). המומחה הודה כי אין מסמכים המעידים על תלונות בכתף לאחר שנת 2009 ועד לתאונה נושא התביעה, אך הסביר כי יתכן קרע ללא סימנים קליניים או כאבים (59, 64). המומחה ציין כי טענת התובע כי הוא מתקשה לנגן בכינור אינה סבירה בעיניו שכן עיקר התנועה בנגינה נעשית במרפק. עם זאת, יכול להיות שהכאב בכתף משפיע על האיכות ועל היכולת (72-73).
23. ד"ר אייכנבלט תמך בעדותו במסקנותיו של פרופ' נרובאי והסביר כי האולטרסאונד וצילום הרנטגן מ-****אינם מלמדים על קרע וגם לא על תהליך שיגרום לקרע משום שהשינויים השחיקתיים שזוהו הם דבר שכיח אחרי גיל ****והשפעתם מזערית (106-107). לפיכך, והואיל ואין מסמכים רפואיים שיעידו על מגבלת תנועה או כאבים עד לתאונה ואילו לאחר התאונה זוהו קרע מאסיבי ומגבלת תנועה משמעותית, סביר יותר כי הקרע נגרם בתאונה נושא התביעה. המומחה הסביר כי נתן את הנכות בשל מגבלת התנועה ולא בשל הקרע, ולכן העניק לתובע 15% נכות בלבד. עם זאת, הסביר כי מדובר בנכות תפקודית שמקשה על התובע להרים את היד מעל לגובה השכם, להסתרק, להוריד חפץ ממקום גבוה, לסחוב מזוודה וגם ברחצה (131-133).
24. שמעתי את עדויות שלושת המומחים ושוכנעתי כי האפשרות שהקרע קשור לתאונה סבירה בהרבה מן האפשרות שנגרם ללא קשר אליה. אין כל ראיה לכך שהתובע סבל מקרע או ממגבלה בכתף לפני התאונה. תלונותיו של התובע על כאבים והגבלה בכתף החלו רק אחרי התאונה ואז זוהה לראשונה גם הקרע. בדיקת אולטרסאונד מ-****לא הדגימה קרע שכזה – כלומר אנו יודעים שב-******לא היה קרע, ואף שנצפו בה שינויים שחיקתיים האפשרות כי אלו גרמו במשך ארבע שנים לקרע מאסיבי שהפך סימפטומטי דווקא סמוך לתאונה סבירה הרבה פחות. בנסיבות אלו אני מאמץ אפוא את עמדת מומחה בית-המשפט שהעיד כי "יש סיכוי טוב שההסתיידות החליש את הגיד באותו איזור ואף יתכן התחיל להתפתח קרע, אבל קרע מסיבי כמו שיש אצלו אחרי ארבע שנים של שקט מוחלט שאין תיעוד על סימפטומים, בין ****ל-****, קרע מסיבי כזה נובע בדרך כלל מנפילה, חבלה, חבלה רצינית, היתה תלישה שם מאוד גדולה של הגיד הראשי של הכתף". עמדה זו מתיישבת היטב עם הראיות וסבירה יותר מעמדת הנתבעת.
25. אני מאמץ גם את עמדת המומחה כי הנכות התפקודית היא בשיעור 15% (ולא 20% כטענת התובע) שכן כפי שהסביר הנכות ניתנה בשל מגבלת התנועה "הכוונה זה שהוא מתקשה לבצע פעולות שצריך להרים את היד מעל גובה השכם, אם זה להסתרק, אם זה להוריד ממקום גבוה יותר, אם זה גם להחזיק את היד ככה לאורך זמן, זה קשה להם, בדרך כלל זה נופל להם. כלומר יש, עובדה שהמחוקק החליט שמי שלא מרים את היד מעל גובה השכם יש לו 15% נכות".
26. סיכום דברים הוא כי לתובע נכות תפקודית בשיעור 15% בשל מגבלת תנועה בכתף, כולה נובעת מהתאונה.
נזק
27. התובע ****, בעברו **********ובמועד התאונה מרצה שלא השתכר אך קיבל "טיפים" מהטיולים והסיורים שערך בישראל וכן הוצאות נסיעה כאשר מוזמן להרצאות בגרמניה בנושא השואה. התובע טוען כי בגלל הכאבים והמגבלה הקשה בתנועות הכתף מתקשה מאוד לתפקד עם יד ימין שהינה ידו הדומיננטית וכן כי התקשה במיוחד בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, כשלא היה יכול להזיז ולהניע את ידו הימנית ולכן נזקק לעזרתה הרבה של רעייתו בהכנת אוכל, מקלחות וכיוצא בזה (סעיף 17 לתצהירו). התובע טוען כי גם כיום מתקשה לתפקד כעובר לתאונה והוא נזקק לעזרה וכי מאז התאונה אינו מסוגל לנגן עוד בכינור בשל הפגיעה בכתף. הוכח כי התובע נסע לגרמניה חמישה ימים אחרי התאונה, למשך כחודשיים, וכי בשנים 2014-2015 נסע לחו"ל עוד תשע פעמים (נ/1).
28. הוצאות רפואיות: התובע טוען כי לאחר התאונה, בעת ששהה *****, ביצע על חשבונו טיפולי פזיותרפיה יקרים וכי הוא מוסיף ויוסיף לקבל טיפולים רפואיים לטיפול בכאבים במגבלת התנועה. התובע מעריך את הוצאותיו לעבר בסכום של 3,304 ₪ לעבר (לפי קבלות) ולעתיד הוא מבקש סכום של 15,000 ₪. הנתבעות מתנגדות לקבלות בשפה הגרמנית שלא תורגמו וטוענות כי אין כל ראיה לכך שהתובע יזדקק לטיפולים בעתיד וכי ככל שיזדקק לטיפולים שכאלה יקבלם ללא עלות בקופת חולים. עיון בראיות מעלה שאין ראיה שתקשור בין הקבלות שהוגשו לבין הפגיעה בכתף, בוודאי לגבי מסמכים בגרמנית שלא תורגמו. עם זאת, הואיל והוכח שהתובע סובל מכאבים סביר כי נזקק ויזדקק לטיפולים גם מחוץ לסל הבריאות, ומצאתי לפסוק לו פיצוי גלובאלי של 10,000 ₪ המתחשב הן בפגיעה והן בגילו.
29. עזרת הזולת: התובע מבקש פיצוי של 1,500 ₪ לחודש לעבר (54,000 ₪) ולעתיד (83,478 ₪). הנתבעות אינן מציעות פיצוי.
30. הוכח כי הנכות פוגעת בתפקודו היום-יומי של התובע (ראו עדות המומחה, לעיל). התובע העיד כי עד-כה לא העסיק עזרה בשכר (עמ' 22, 16) אך הוא נאלץ להסתמך הרבה יותר על עזרת רעייתו, לרבות בהכנת אוכל, ברחצה, בקניות ובאחזקת הדירה. המלון טען כי התובע מקבל מן המלון שירותי ניקיון ותחזוקה, אך התובע הכחיש זאת וטען כי הוא ורעייתו מתגוררים בדירה "משל עצמם" וכל עבודות הבית והקניות מבוצעות על ידם בלבד. הוכח כי התובע ממשיך בנסיעותיו לחו"ל מספר לא מבוטל של פעמים בשנה. על יסוד ממצאים אלו, מאחר ומיד לאחר התאונה נסע התובע לחו"ל, והואיל ועד כה לא העסיק עזרה בשכר, אך טענתו כי הוא נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחה, נפסק לתקופת העבר (40 חודשים) סכום גלובאלי של 15,000 ₪. ואילו לעתיד, הואיל וקיימת אפשרות שנוכח התקדמות גילו יזדקק בכל זאת לעזרה בשכר, נפסק פיצוי של 57,166 ₪ המשקף עזרה בהיקף של שש שעות שבועיות עד סוף תוחלת החיים הסטטיסטית.
31. כאב וסבל: אין ספק כי התאונה גרמה לתובע כאב רב. אין מדובר רק בכאב הפיסי ובמגבלות התנועה אלא גם בשיבוש אורחות חייו כמו הנגינה בכינור. מנגד יש לקחת בחשבון כי שגרת נסיעותיו לחו"ל וההדרכות שביצע לא נפגעו. בשקלול מלוא הנתונים, לרבות שיעור הנכות וגילו של התובע, נפסק פיצוי בסך 50,000 ₪.
סך נזקי התובע – 132,166 ₪.
סך נזקי התובע לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור 25% - 99,124 ₪.
סוף דבר
32. התביעה מתקבלת. הנתבעות תשלמנה לתובע פיצוי בסך 99,124 ₪ בתוספת שכ"ט בסך 23,000 ₪ והוצאות משפט בסך 12,000 ₪ (כולל חוות דעת ושכר עדות המומחה). הסכומים ישולמו בתוך 45 ימים ולאחר מועד זה יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
bottom of page
